מטופל שעבר ממסגרת הקהילה למוסד סיעודי, עלול לחוות חרדה ובלבול כתוצאה מהשינוי הדרסטי בחייו. לצורך התאקלמותו במסגרת החדשה, השונה בתכלית השינוי מהסביבה המוכרת לו, צריכים להתקיים כמה תנאים:
מתן מידע מירבי למטופל ולבני משפחתו: באשר לאופי המוסד, אוכלוסייתו, הצוות, סדר היום, הפעילויות המוצעות, השירותים הניתנים בכל תחומי החיים במוסד.
היכרות הדדית מוקדמת בין המטופל ומשפחתו למוסד, עוד טרם הקבלה אליו, עשויה לסייע רבות.
עריכת היכרות בין המטופל לביו מטופלים אחרים במחלקה: חשוב, במידת האפשר, להתאים את מיקומו של המטופל בחדר האוכל ואת השמתו בחדר יחד יעם מטופל/ים אחר/ים הדובר/ים את שפתו, ואולי גם בעלי עניין משותף.
יצירת סביבה טיפולית חיובית באווירה מקבלת ותומכת.
מתן כלים למשפחתו של המטופל להתמודדות עם קשיי המעבר מהבית למוסד, תוך מתן לגיטימציה לרגשותיהם הכרוכים בתהליך המעבר.
מתן היצע רבגוני של פעילויות תעסוקה, והתאמת הפעילויות ההולמות את יכולותיו, רצונותיו, תחביביו, תחומי העניין ונטיות ליבו של המטופל.
יצירת "הבית הרחק מהבית", באמצעות:
1) הענקת מירב התנאים לסביבה נעימה ונוחה בחדר ובשטחים הציבוריים.
2) יצירת סביבה ביתית בחדרו של המטופל, באמצעות חפצים אישיים (תמונות משפחתיות וחפצים אחרים החביבים עליו) שהקיפו אותו במהלך חייו בבית, כדי ליצור אצלו תחושת המשכיות וידיעה שזכרונותיו נשארים עמו.
3) ביקורים תכופים של בני המשפחה יעניקו למטופל תחושת קירבה, איכפתיות ותמיכה.
זרימת מידע רב כיוונית בין אנשי הצוות הרב מיקצועי בנושאים הקשורים למטופל, בישיבות הצוות הרב מקצועי ובפורומים נוספים באופן שוטף.
לסיכום: ככל שנשכיל לבצע קבלה "חלקה" ככל האפשר של מטופל חדש במוסד הסיעודי, באווירה חיובית, מקבלת ותומכת גם בהמשך חייו במסגרת, נאפשר לו התאקלמות טובה, רווחה מירבית, ושביעות רצון שלו ושל בני משפחתו.
